דילוג לתוכן הראשי
הכל התחיל מפרוייקט...

והשאר מונח לפניכם.
הצעות נישואין, משרד שידוכים, גירושין, מריבות, השוואות בין ספרניות, צעקות, קללות ועוד ועוד ועוד.
אלו הן רק חלק מהחוויות העוברות על ספרניות באשר הן במקום התרבותי שנקרא: ספרייה!

בין עבודותיה השוליות כגון: השאלה, סידור ספרים, המלצות, עטיפות, וכו, יש את העבודות הרשמיות
של הספרנית ואלו הן:

1) קוראת מחשבות -לדעת איזה ספר החבר המליץ לפי התאור: אישה עם סוודר אדום( על שפת המים של שרה גרואן)
2) מחלקת זיהוי פלילי- להבין את שם הספר מההתעללות שעשו לשמו "ציפורניים מתות בסתר" "אחותי הגנובה".
3) טרה בייט- לזכור ללא המחשב אם קראו את הספר.
4) פרופסורית- להבין בכל נושא שיש בעולם.
5) פסיכולוגית/עובדת סוציאלית- הקשבה לכלל הבעיות העולמיות כולל יחסים בינו לבינה, בעיות משקל ועזרה במציאת שם לתינוק.
6) גננת/מורה- רשימת תירוצים מפה ועד...

אז מצאתי לנכון לפתוח בפניכם את עולם הספרניות והספרנים שהוא לא פחות או אפילו יותר מעניין מעולמם של פוטר. אליס או אנדר ידידי.

ולמה כדאי לכם להמשיך לקרוא?
צחוק, סקרנות, המלצות, וספרניות מישראל והעולם שישתפו אתכן בעולם המופלא ביותר הספריה!

תהנו, הספרנית הפרטית שלכם.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פעם אחת, לפני הרבה שנים

  פעם אחת לפני הרבה שנים.... פעם, כמעט כל סיפור היה מתחיל במשפט הזה. כשהסיפור היה מתחיל ככה, היית יודע איך הוא ממשיך. כמובן תלוי במספר! אם זה אבא, בדרך כלל הסיפור קצר, ונשארים רק החלקים העיקריים (אם בכלל) של הסיפור: "פעם אחת היה מלך ואז הוא מת!" (סיפור אמיתי, אבא שלי ז"ל ככה היה מספר לנו. חייבת לציין שאת הסיפורים על קירק דאגלס ואיך הוא אוכל היו ארוכים וחזרו על עצמם הרבה. אבי "שיחק" כניצב עם קירק דאגלס ב"הטל צל ענק" עד היום אנחנו מחפשים אותו שם, ליד העץ ) אח גדול, הסיפור שלו יכלול גיבור על אחד וזה הוא. כל העלילה מתייחסת רק לעובדה שהוא מחסל את כולם, מציל את העולם ובלעדיו לא היה קיום לאף אחד אחר (בקיצור "יחי המלך") אחות גדולה- כשאחות גדולה מספרת סיפור היא מדמה את עצמה לדמות הכי טובה בסיפור אופיין של שאר הדמויות בסיפור, יושלכו על אנשים אמיתיים. סיפור אמיתי: כל הסיפורים שהייתי מספרת לאחי הקטנים שאני אוהבת עד בלי די, היו הולכים ככה, למשל, סינדרלה: סינדרלה (זאת אני) האחיות המרושעות (אחיותיי האחרות) האם החורגת (מורה שלהם שלא הייתה נחמדה +תיאורים...

שבוע הספר

  שבוע הספר. אכן, יש שבוע ספר ייחודי בישראל. שבוע הספר העברי. קודם כל, תענוג שיש לספר חלק מהתרבות הישראלית שיש לו חותם לאומי. אפילו אם זה בצורה של זמן קצר או סיסמאות למיניהם. עם הספר כבר אמרנו? כן עם הספר. בהחלט ולתמיד. אתמול ביקרתי לי ביריד הספרים. זה בין חמשת המעשים היותר חביבים עלי. ובין כל דוכני חנויות הספרים המפורסמות ובין כל הצגות הילדים והמופעים המוזיקליים שהתרחשו ליד, היו דוכנים של סופרים שמוכרים את מרכולתם ומוסיפן את הקדשתם האישית. חלקם מפורסמים וחלקם טרם. לעמוד מהצד ולהסתכל עליהם היה חוויה מרתקת. חלקם היו עם אנשי יחסי ציבור, חלקם הביאו את משפחתם לצידם וחלקם היו לבד. חלקם התלבשו פשוט ונח, וחלקם כאילו הגיעו להקרנת בכורה. אך דבר אחד היה משותף לכולם. ההתנהגות החיצונית וכנראה גם הפנימית שמקרינה. הברק שיש בעיניים כשמגיע אדם ושואל על הספר. המבוכה הניכרת בפנים כשמקבלים מחמאה, הרצון לתת מידע אם זה בנוגע לספר ישן או עתידי והשמחה לתת הקדשה מכל הלב. ואז מתחילות מחשבותיי לנדוד ושאלות עולות בראשי. 1. האם הם מרוויחים מספיק כסף? 2. האם רק הסיפוק מכתיבה מספיק להם? 3. האם הם מונעים מאהבת...

ראש השנה

  "בראש השנה, בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה. בראש השנה סירה לבנה עגנה לה בחוף פתאום" אח, תקופת החגים. להרבה אנשים יש תגובות שונות לתקופה הזאת וכל תגובה כנראה נובעת מהמצב האישי בו הם נמצאים +אישיות. קונוטציה שיש לאנשים כשהם שומעים תקופת החגים: אוכל, משפחה, שמחה, אוכל, קניות, עצב, מתנות, אוכל. לקוראים המהממים שלי, יש קונוטציה אחרת: "אפשר עוד ספר או שניים או שבעים" יש קוראים שבהחלט יקראו את הנוספים. יש כאלה שהנוספים לא יספיקו להם והם ילכו לקנות עוד או ישתמשו בפלטפורמה הדיגיטלית. ויש את אלה ש... שהחזירו ספר באיחור של 4 חודשים אחרי שתי הארכות. ובאותו משפט "לא היה לי זמן לקרוא" אמרו "אפשר עוד אחד לחגים?" שמבקשים ספר נוסף כי "זאת זכותם החוקתית" הטעות במקור.(מטעם חוק הארנונה, פרק :*מואוסים, סעיף :אבו אל מואוסים שבו נכתב: "כל תושב שמשלם ארנונה, כספו הולך למשכורת של הספרנית והיא בזאת מחויבת לספק את כל צרכי הספרייה לנ"ל, לרבות, גחמות מטורפות" ). אלה שיכניסו את סבתא שלהם בתור קוראת בספרייה, אבל ברגע שסבתא מבינה שיש גם ספרים בצר...