דילוג לתוכן הראשי

איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?


 איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?

ובכן, יש כמה וכמה תגובות ואני ממש משתדלת לא לצחוק/להרוג כשאני מקבלת אותן.

1. יש את המופתע: תיאור חיצוני- עיניים וגבות מורמות , גוף מתכווץ.

מלל: מה? "יש עוד דבר כזה?" "חשבתי שנכחדתן" (עם צחוק מאולץ)
תגובה שלי- אנחנו פה ואנחנו נישאר עוד הרבה זמן
תגובה בראש שלי: חיצונית- מגלגלת עיניים, ואומרת: "ינעל אבוק, רואים שלא דרכת בספרייה מאז שאמא שלך הכריחה אותך בגיל 6. פרסס, פרסס לפני שאני מבצעת בך את הלחש הסודי של הספרניות ששששששששש קטלני".
( Stupefy) למביני עניין.
2. יש את המתלהב: תיאור חיצוני- עיניים(עם לבבות במקום אישונים) נפתחות לרווחה, גוף מוכן לחיבוק, סביר להניח עם משקפיים וחולצת משבצות.

מלל- יאוווו, זה החלום שלי להיות ספרן. זה הדבר הכי כיפי בעולם להיות ליד ספרים. ואז שלל שאלות על היותי ספרנית.
תגובה שלי- איזה חמוד אתה. אני אענה במוגזמות על כל שאלותיך.
תגובה בראש שלי: נחמדה כל התמימות הזאת, אבל ברגע שתראה את תלוש המשכורת, השאלה היחידה שתשאל היא מה אפשר לעשות עוד עם תעודת מידענית/ספרנית? אולי ניתן להדליק איתה מנגל?
3. יש את המעצבן: אין תיאור חיצוני מדויק כי הרבה גוונים להם.

מלל- מה ספרנית עושה כל היום? קוראת ספרים ומשתיקה אנשים. (ואז גיחוך או נחירה חלשה ולפעמים גם יחד...)
תגובה שלי- ספרניות עושות הרבה יותר מכל הסטיגמות שאנשים בונים עליהן.
תגובה בראש לי: "יא מלעון" "הלוואי והיה לי זמן לקרוא ספרים" "אני עסוקה כל היום בלהיות עובדת סוציאלית, מודיעין, האקרית, פאשניסטית, מגשרת זוגית. הדבר האחרון שקראתי זה מכתב מקוראת ששלחה את הנכד של אחות של חברה של השכן ובו היא מבקשת ספרים מומלצים בצרפתית "(והמכתב היה בצרפתית, אז תוסיף מתרגמת) ובנוסף, היה מלוכלך משוקובו.
4. יש את המוזר: גם כאן אין תיאור חיצוני מדויק כי...

מלל- את ספרנית, את בטח טבעונית ולא פחדנית. לומדת יוונית וממש סקרנית.
תגובה שלי- אתה יודע לחרוז, מקסים!
תגובה בראש שלי: יא ווארדי מה נפל עליי, איך אני יוצאת מהדבר הזה.
ובסופו של יום, אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את הקוראים שלי ואני אוהבת ספרים.
וכל הנאמר לעיל, הופך את העבודה שלי ליותר מעניינת, לא שגרתית ומלאת הפתעות.
לא מחליפה!

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פעם אחת, לפני הרבה שנים

  פעם אחת לפני הרבה שנים.... פעם, כמעט כל סיפור היה מתחיל במשפט הזה. כשהסיפור היה מתחיל ככה, היית יודע איך הוא ממשיך. כמובן תלוי במספר! אם זה אבא, בדרך כלל הסיפור קצר, ונשארים רק החלקים העיקריים (אם בכלל) של הסיפור: "פעם אחת היה מלך ואז הוא מת!" (סיפור אמיתי, אבא שלי ז"ל ככה היה מספר לנו. חייבת לציין שאת הסיפורים על קירק דאגלס ואיך הוא אוכל היו ארוכים וחזרו על עצמם הרבה. אבי "שיחק" כניצב עם קירק דאגלס ב"הטל צל ענק" עד היום אנחנו מחפשים אותו שם, ליד העץ ) אח גדול, הסיפור שלו יכלול גיבור על אחד וזה הוא. כל העלילה מתייחסת רק לעובדה שהוא מחסל את כולם, מציל את העולם ובלעדיו לא היה קיום לאף אחד אחר (בקיצור "יחי המלך") אחות גדולה- כשאחות גדולה מספרת סיפור היא מדמה את עצמה לדמות הכי טובה בסיפור אופיין של שאר הדמויות בסיפור, יושלכו על אנשים אמיתיים. סיפור אמיתי: כל הסיפורים שהייתי מספרת לאחי הקטנים שאני אוהבת עד בלי די, היו הולכים ככה, למשל, סינדרלה: סינדרלה (זאת אני) האחיות המרושעות (אחיותיי האחרות) האם החורגת (מורה שלהם שלא הייתה נחמדה +תיאורים...

שבוע הספר

  שבוע הספר. אכן, יש שבוע ספר ייחודי בישראל. שבוע הספר העברי. קודם כל, תענוג שיש לספר חלק מהתרבות הישראלית שיש לו חותם לאומי. אפילו אם זה בצורה של זמן קצר או סיסמאות למיניהם. עם הספר כבר אמרנו? כן עם הספר. בהחלט ולתמיד. אתמול ביקרתי לי ביריד הספרים. זה בין חמשת המעשים היותר חביבים עלי. ובין כל דוכני חנויות הספרים המפורסמות ובין כל הצגות הילדים והמופעים המוזיקליים שהתרחשו ליד, היו דוכנים של סופרים שמוכרים את מרכולתם ומוסיפן את הקדשתם האישית. חלקם מפורסמים וחלקם טרם. לעמוד מהצד ולהסתכל עליהם היה חוויה מרתקת. חלקם היו עם אנשי יחסי ציבור, חלקם הביאו את משפחתם לצידם וחלקם היו לבד. חלקם התלבשו פשוט ונח, וחלקם כאילו הגיעו להקרנת בכורה. אך דבר אחד היה משותף לכולם. ההתנהגות החיצונית וכנראה גם הפנימית שמקרינה. הברק שיש בעיניים כשמגיע אדם ושואל על הספר. המבוכה הניכרת בפנים כשמקבלים מחמאה, הרצון לתת מידע אם זה בנוגע לספר ישן או עתידי והשמחה לתת הקדשה מכל הלב. ואז מתחילות מחשבותיי לנדוד ושאלות עולות בראשי. 1. האם הם מרוויחים מספיק כסף? 2. האם רק הסיפוק מכתיבה מספיק להם? 3. האם הם מונעים מאהבת...

מי עוסק בספרנות?

  מי שרוצה לעסוק בספרנות, בדרך כלל מגיע בגלל אחד מהסעיפים הבאים: 1. גנטיקה- אם יש מישהו במשפחה שהוא ספרן (אמא שלי ספרנית) 2. אהבת הספר והקריאה- (התחיל מארגזי הספרים שאמי הייתה מביאה הביתה בילדותי וכולם היו רצים לתפוס ספר ראשונים) 3. אהבת המקצוע (בסעיף הבא תבינו למה זה גורם) 4. מצב נפשי (אשכרה בחרתי לעסוק בזה למרות שידעתי מראש מה השכר, התנאים, השעות וכו') 5. אידיאולוגיה- עידוד הקריאה לכל התושבים (משום מה לקוראים אני מצליחה להגיע. אך לחלק מבני ביתי...) היות ואני עונה על כל הדרישות הנ"ל, אתם יכולים להסיק שאני משוגעת. ואני אסכים. אני יכולה לומר בוודאות, שאהבת הספר +אהבת המקצוע/מצב נפשי , הם הגורמים הבלעדיים על עצם היותי ספרנית היום. העובדה הזאת גרמה להרבה החלטות בחיים האישיים שגבו מחיר אישי, אך עזרו לי להגיע למטרת העל שלי. להיות בן אדם טוב! לא יסולא בפז המפגשים עם הקוראים המיוחדים שיש בספרייה שלי, אך הם מאתגרים את מטרת העל שלי: א' -שבספרים שהיא מחזירה יש או אוכל לציפורים או לשלשת, אך מבחינתה ככה היא קיבלה את הספר (כן, בכל פעם) מ' -שמשווה בין הספרניות ומדמה אותן למכוניות. ...