דילוג לתוכן הראשי

איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?


 איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?

ובכן, יש כמה וכמה תגובות ואני ממש משתדלת לא לצחוק/להרוג כשאני מקבלת אותן.

1. יש את המופתע: תיאור חיצוני- עיניים וגבות מורמות , גוף מתכווץ.

מלל: מה? "יש עוד דבר כזה?" "חשבתי שנכחדתן" (עם צחוק מאולץ)
תגובה שלי- אנחנו פה ואנחנו נישאר עוד הרבה זמן
תגובה בראש שלי: חיצונית- מגלגלת עיניים, ואומרת: "ינעל אבוק, רואים שלא דרכת בספרייה מאז שאמא שלך הכריחה אותך בגיל 6. פרסס, פרסס לפני שאני מבצעת בך את הלחש הסודי של הספרניות ששששששששש קטלני".
( Stupefy) למביני עניין.
2. יש את המתלהב: תיאור חיצוני- עיניים(עם לבבות במקום אישונים) נפתחות לרווחה, גוף מוכן לחיבוק, סביר להניח עם משקפיים וחולצת משבצות.

מלל- יאוווו, זה החלום שלי להיות ספרן. זה הדבר הכי כיפי בעולם להיות ליד ספרים. ואז שלל שאלות על היותי ספרנית.
תגובה שלי- איזה חמוד אתה. אני אענה במוגזמות על כל שאלותיך.
תגובה בראש שלי: נחמדה כל התמימות הזאת, אבל ברגע שתראה את תלוש המשכורת, השאלה היחידה שתשאל היא מה אפשר לעשות עוד עם תעודת מידענית/ספרנית? אולי ניתן להדליק איתה מנגל?
3. יש את המעצבן: אין תיאור חיצוני מדויק כי הרבה גוונים להם.

מלל- מה ספרנית עושה כל היום? קוראת ספרים ומשתיקה אנשים. (ואז גיחוך או נחירה חלשה ולפעמים גם יחד...)
תגובה שלי- ספרניות עושות הרבה יותר מכל הסטיגמות שאנשים בונים עליהן.
תגובה בראש לי: "יא מלעון" "הלוואי והיה לי זמן לקרוא ספרים" "אני עסוקה כל היום בלהיות עובדת סוציאלית, מודיעין, האקרית, פאשניסטית, מגשרת זוגית. הדבר האחרון שקראתי זה מכתב מקוראת ששלחה את הנכד של אחות של חברה של השכן ובו היא מבקשת ספרים מומלצים בצרפתית "(והמכתב היה בצרפתית, אז תוסיף מתרגמת) ובנוסף, היה מלוכלך משוקובו.
4. יש את המוזר: גם כאן אין תיאור חיצוני מדויק כי...

מלל- את ספרנית, את בטח טבעונית ולא פחדנית. לומדת יוונית וממש סקרנית.
תגובה שלי- אתה יודע לחרוז, מקסים!
תגובה בראש שלי: יא ווארדי מה נפל עליי, איך אני יוצאת מהדבר הזה.
ובסופו של יום, אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את הקוראים שלי ואני אוהבת ספרים.
וכל הנאמר לעיל, הופך את העבודה שלי ליותר מעניינת, לא שגרתית ומלאת הפתעות.
לא מחליפה!

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פעם אחת, לפני הרבה שנים

  פעם אחת לפני הרבה שנים.... פעם, כמעט כל סיפור היה מתחיל במשפט הזה. כשהסיפור היה מתחיל ככה, היית יודע איך הוא ממשיך. כמובן תלוי במספר! אם זה אבא, בדרך כלל הסיפור קצר, ונשארים רק החלקים העיקריים (אם בכלל) של הסיפור: "פעם אחת היה מלך ואז הוא מת!" (סיפור אמיתי, אבא שלי ז"ל ככה היה מספר לנו. חייבת לציין שאת הסיפורים על קירק דאגלס ואיך הוא אוכל היו ארוכים וחזרו על עצמם הרבה. אבי "שיחק" כניצב עם קירק דאגלס ב"הטל צל ענק" עד היום אנחנו מחפשים אותו שם, ליד העץ ) אח גדול, הסיפור שלו יכלול גיבור על אחד וזה הוא. כל העלילה מתייחסת רק לעובדה שהוא מחסל את כולם, מציל את העולם ובלעדיו לא היה קיום לאף אחד אחר (בקיצור "יחי המלך") אחות גדולה- כשאחות גדולה מספרת סיפור היא מדמה את עצמה לדמות הכי טובה בסיפור אופיין של שאר הדמויות בסיפור, יושלכו על אנשים אמיתיים. סיפור אמיתי: כל הסיפורים שהייתי מספרת לאחי הקטנים שאני אוהבת עד בלי די, היו הולכים ככה, למשל, סינדרלה: סינדרלה (זאת אני) האחיות המרושעות (אחיותיי האחרות) האם החורגת (מורה שלהם שלא הייתה נחמדה +תיאורים...

קיץ אפל בספרייה- סיפור קצר

  קיץ בספרייה- הצד האפל. שבועיים לפני הקיץ. הזמן שבו מתחיל עקצוצים בבטן, קצת אי נוחות. כל שנה זה מגיע, אפשר לקורא לזה "שגרה" אך זה מגיע במרקמים שונים, בצורות שונות. ולמרות הקביעות, תמיד יש משהו חדש. אולי זה העניין. במהלך השנה אני רואה את זה קורה, אך זה נדיר ואצל אנשים ידועים מראש. זה חידד אצלי את כל חמשת החושים, קצת כמו "פוקסהאונד אמריקאי". כיום אני יכולה לזהות זאת כבר מהצעידות בכניסה לספרייה, מהמבט ואפילו מהמשקל. אין אפשרות כל כך להתנגד, אך השניות המועטות לפני שזה קורה מקלות טיפה על ההתמודדות. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי. זה צרוב במוחי. לעולם לא יימחק. לפעמים אני מייחלת לשכחה, כי הלילות קשים ועל הדמיון והחלומות אין לי שליטה. הייתי צעירה, זה היה הקיץ הראשון שלי בתור ספרנית. התמימות שהייתה בי, הייתה נפלאה. הייתה. עצם העובדה שאני בספרייה, יכולה להחזיק ספרים כאוות נפשי, לשמוע ולהשמיע המלצות, לשוחח על ספרים, פשוט היה נפלא. חייתי באוטופיה מושלמת. ואז הוא הגיע. לא הבחנתי בשום דבר יוצא דופן. בדיעבד המהירות והמילים המבולבלות היו צריכות להדליק לי נורת אזהרה. הוא החזיר את ה...