דילוג לתוכן הראשי

איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?


 איך אנשים מגיבים לעובדה שאני ספרנית?

ובכן, יש כמה וכמה תגובות ואני ממש משתדלת לא לצחוק/להרוג כשאני מקבלת אותן.

1. יש את המופתע: תיאור חיצוני- עיניים וגבות מורמות , גוף מתכווץ.

מלל: מה? "יש עוד דבר כזה?" "חשבתי שנכחדתן" (עם צחוק מאולץ)
תגובה שלי- אנחנו פה ואנחנו נישאר עוד הרבה זמן
תגובה בראש שלי: חיצונית- מגלגלת עיניים, ואומרת: "ינעל אבוק, רואים שלא דרכת בספרייה מאז שאמא שלך הכריחה אותך בגיל 6. פרסס, פרסס לפני שאני מבצעת בך את הלחש הסודי של הספרניות ששששששששש קטלני".
( Stupefy) למביני עניין.
2. יש את המתלהב: תיאור חיצוני- עיניים(עם לבבות במקום אישונים) נפתחות לרווחה, גוף מוכן לחיבוק, סביר להניח עם משקפיים וחולצת משבצות.

מלל- יאוווו, זה החלום שלי להיות ספרן. זה הדבר הכי כיפי בעולם להיות ליד ספרים. ואז שלל שאלות על היותי ספרנית.
תגובה שלי- איזה חמוד אתה. אני אענה במוגזמות על כל שאלותיך.
תגובה בראש שלי: נחמדה כל התמימות הזאת, אבל ברגע שתראה את תלוש המשכורת, השאלה היחידה שתשאל היא מה אפשר לעשות עוד עם תעודת מידענית/ספרנית? אולי ניתן להדליק איתה מנגל?
3. יש את המעצבן: אין תיאור חיצוני מדויק כי הרבה גוונים להם.

מלל- מה ספרנית עושה כל היום? קוראת ספרים ומשתיקה אנשים. (ואז גיחוך או נחירה חלשה ולפעמים גם יחד...)
תגובה שלי- ספרניות עושות הרבה יותר מכל הסטיגמות שאנשים בונים עליהן.
תגובה בראש לי: "יא מלעון" "הלוואי והיה לי זמן לקרוא ספרים" "אני עסוקה כל היום בלהיות עובדת סוציאלית, מודיעין, האקרית, פאשניסטית, מגשרת זוגית. הדבר האחרון שקראתי זה מכתב מקוראת ששלחה את הנכד של אחות של חברה של השכן ובו היא מבקשת ספרים מומלצים בצרפתית "(והמכתב היה בצרפתית, אז תוסיף מתרגמת) ובנוסף, היה מלוכלך משוקובו.
4. יש את המוזר: גם כאן אין תיאור חיצוני מדויק כי...

מלל- את ספרנית, את בטח טבעונית ולא פחדנית. לומדת יוונית וממש סקרנית.
תגובה שלי- אתה יודע לחרוז, מקסים!
תגובה בראש שלי: יא ווארדי מה נפל עליי, איך אני יוצאת מהדבר הזה.
ובסופו של יום, אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את הקוראים שלי ואני אוהבת ספרים.
וכל הנאמר לעיל, הופך את העבודה שלי ליותר מעניינת, לא שגרתית ומלאת הפתעות.
לא מחליפה!

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

  הז'אנר האהוב עלי ללא עוררין הוא: ספרי המתח. לא לדעת מה יקרה בדף הבא ובסוף הספר, זה החלק המרתק בקריאת ספרים. שיטה זו נראית תמימה, אך היא בהחלט יוצרת בעיות. השיטה הזאת, בונה מתח בקורא שמדרבן אותו לקרוא על חשבון זמן אוכל, משפחה, שינה ולעיתים גם מזמן ה"אוויר". אני מניחה, שעוברת מחשבה כרגע "היא ספרנית, יש לה זמן לקרוא". ברור שלא קראתם את הפוסטים הקודמים. ספרייה זה המקום האחרון שבו מתאפשר לספרנים לקרוא. לקחת ספרים ולהעמיד ליד המיטה בצורה של מגדל בבל, כן. בהחלט כן. לקרוא, פחות. הדרך בעבודה שאני מצליחה לקרוא היא כזאת: אני מחזירה ספרים למקום, חייבת לעיין, מתחילה לקרוא, שקועה, צוחקת בקול, ממשיכה לקרוא, קורא שואל שאלה, עונה, ממשיכה לקרוא, שקועה, נתקעת במדפי הספרים, מחזירה למקום את הספרים וחוזר חלילה. רק תחליפו את הצוחקת במתרגשת/נעצבת. ותחליפו את "נתקעת במדפי ספרים" בנתקעת באנשים/עגלות/קירות כו'. הזמן לקרוא הוא זמן יקר ולצערי אין לי הרבה ממנו, העבודה בספרייה היא אינטנסיבית ולאורך כל היום. הזמן הממוצע שבו ספרייה נסגרת. הוא 19:00. תוסיפו, נסיעה הביתה, התייחס...

מי עוסק בספרנות?

  מי שרוצה לעסוק בספרנות, בדרך כלל מגיע בגלל אחד מהסעיפים הבאים: 1. גנטיקה- אם יש מישהו במשפחה שהוא ספרן (אמא שלי ספרנית) 2. אהבת הספר והקריאה- (התחיל מארגזי הספרים שאמי הייתה מביאה הביתה בילדותי וכולם היו רצים לתפוס ספר ראשונים) 3. אהבת המקצוע (בסעיף הבא תבינו למה זה גורם) 4. מצב נפשי (אשכרה בחרתי לעסוק בזה למרות שידעתי מראש מה השכר, התנאים, השעות וכו') 5. אידיאולוגיה- עידוד הקריאה לכל התושבים (משום מה לקוראים אני מצליחה להגיע. אך לחלק מבני ביתי...) היות ואני עונה על כל הדרישות הנ"ל, אתם יכולים להסיק שאני משוגעת. ואני אסכים. אני יכולה לומר בוודאות, שאהבת הספר +אהבת המקצוע/מצב נפשי , הם הגורמים הבלעדיים על עצם היותי ספרנית היום. העובדה הזאת גרמה להרבה החלטות בחיים האישיים שגבו מחיר אישי, אך עזרו לי להגיע למטרת העל שלי. להיות בן אדם טוב! לא יסולא בפז המפגשים עם הקוראים המיוחדים שיש בספרייה שלי, אך הם מאתגרים את מטרת העל שלי: א' -שבספרים שהיא מחזירה יש או אוכל לציפורים או לשלשת, אך מבחינתה ככה היא קיבלה את הספר (כן, בכל פעם) מ' -שמשווה בין הספרניות ומדמה אותן למכוניות. ...

שבוע הספר

  שבוע הספר. אכן, יש שבוע ספר ייחודי בישראל. שבוע הספר העברי. קודם כל, תענוג שיש לספר חלק מהתרבות הישראלית שיש לו חותם לאומי. אפילו אם זה בצורה של זמן קצר או סיסמאות למיניהם. עם הספר כבר אמרנו? כן עם הספר. בהחלט ולתמיד. אתמול ביקרתי לי ביריד הספרים. זה בין חמשת המעשים היותר חביבים עלי. ובין כל דוכני חנויות הספרים המפורסמות ובין כל הצגות הילדים והמופעים המוזיקליים שהתרחשו ליד, היו דוכנים של סופרים שמוכרים את מרכולתם ומוסיפן את הקדשתם האישית. חלקם מפורסמים וחלקם טרם. לעמוד מהצד ולהסתכל עליהם היה חוויה מרתקת. חלקם היו עם אנשי יחסי ציבור, חלקם הביאו את משפחתם לצידם וחלקם היו לבד. חלקם התלבשו פשוט ונח, וחלקם כאילו הגיעו להקרנת בכורה. אך דבר אחד היה משותף לכולם. ההתנהגות החיצונית וכנראה גם הפנימית שמקרינה. הברק שיש בעיניים כשמגיע אדם ושואל על הספר. המבוכה הניכרת בפנים כשמקבלים מחמאה, הרצון לתת מידע אם זה בנוגע לספר ישן או עתידי והשמחה לתת הקדשה מכל הלב. ואז מתחילות מחשבותיי לנדוד ושאלות עולות בראשי. 1. האם הם מרוויחים מספיק כסף? 2. האם רק הסיפוק מכתיבה מספיק להם? 3. האם הם מונעים מאהבת...