דילוג לתוכן הראשי

פעם אחת, לפני הרבה שנים

 


פעם אחת לפני הרבה שנים....

פעם, כמעט כל סיפור היה מתחיל במשפט הזה. כשהסיפור היה מתחיל ככה, היית יודע איך הוא ממשיך.
כמובן תלוי במספר!
אם זה אבא, בדרך כלל הסיפור קצר, ונשארים רק החלקים העיקריים (אם בכלל) של הסיפור:
"פעם אחת היה מלך ואז הוא מת!" (סיפור אמיתי, אבא שלי ז"ל ככה היה מספר לנו. חייבת לציין שאת הסיפורים על קירק דאגלס ואיך הוא אוכל היו ארוכים וחזרו על עצמם הרבה. אבי "שיחק" כניצב עם קירק דאגלס ב"הטל צל ענק" עד היום אנחנו מחפשים אותו שם, ליד העץ )
אח גדול, הסיפור שלו יכלול גיבור על אחד וזה הוא.
כל העלילה מתייחסת רק לעובדה שהוא מחסל את כולם, מציל את העולם ובלעדיו לא היה קיום לאף אחד אחר (בקיצור "יחי המלך")
אחות גדולה- כשאחות גדולה מספרת סיפור היא מדמה את עצמה לדמות הכי טובה בסיפור אופיין של שאר הדמויות בסיפור, יושלכו על אנשים אמיתיים.
סיפור אמיתי: כל הסיפורים שהייתי מספרת לאחי הקטנים שאני אוהבת עד בלי די, היו הולכים ככה, למשל, סינדרלה: סינדרלה (זאת אני) האחיות המרושעות (אחיותיי האחרות) האם החורגת (מורה שלהם שלא הייתה נחמדה +תיאורים מכל הלב על המראה שלה) והנסיך (ג'ייסון מtake that) .חייבת לציין שאחי הקטנים התפוצצו מצחוק במשך הסיפור ומטרת הסיפור "הרדמה" לא הועילה כל כך.
אמא- קודם כל, אין דבר כזה להקריא מתוך ספר. אמא ממציאה סיפורים! הגיבורה היא הילדה והיא מצליחה להתגבר על כל המכשולים (ביניהם המכשולים שהילדה עברה בגן/ביה"ס) . הסיפור מלא פרטים קטנים שמתאימים בול לגיבורה/הילדה. כמובן שזה לא ספר אחד, זאת סדרת ספרים בהמשכים.
עובדות בשטח: לילדים שלי יש בערך 1000 סיפורים על שמם, שירי ערש מותאמים אישית ואהבה אינסופית.
והאמת, פחות משנה הסיפור. משנה שיש מישהו שנותן לך מהזמן שלו, גם אם זה באורך של 30 שניות (תודה אבא).
הדמיון הוא כלי שאיתו ניתן לברוא עולמות יפים ובעזרתו ניתן ליצור תקווה לכל דורש.
פסח כשר ושמח
תשארו משוגעים, זה הכי נורמלי שיש
הספרייה המשוגעת

0:03 / 0:06

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

  הז'אנר האהוב עלי ללא עוררין הוא: ספרי המתח. לא לדעת מה יקרה בדף הבא ובסוף הספר, זה החלק המרתק בקריאת ספרים. שיטה זו נראית תמימה, אך היא בהחלט יוצרת בעיות. השיטה הזאת, בונה מתח בקורא שמדרבן אותו לקרוא על חשבון זמן אוכל, משפחה, שינה ולעיתים גם מזמן ה"אוויר". אני מניחה, שעוברת מחשבה כרגע "היא ספרנית, יש לה זמן לקרוא". ברור שלא קראתם את הפוסטים הקודמים. ספרייה זה המקום האחרון שבו מתאפשר לספרנים לקרוא. לקחת ספרים ולהעמיד ליד המיטה בצורה של מגדל בבל, כן. בהחלט כן. לקרוא, פחות. הדרך בעבודה שאני מצליחה לקרוא היא כזאת: אני מחזירה ספרים למקום, חייבת לעיין, מתחילה לקרוא, שקועה, צוחקת בקול, ממשיכה לקרוא, קורא שואל שאלה, עונה, ממשיכה לקרוא, שקועה, נתקעת במדפי הספרים, מחזירה למקום את הספרים וחוזר חלילה. רק תחליפו את הצוחקת במתרגשת/נעצבת. ותחליפו את "נתקעת במדפי ספרים" בנתקעת באנשים/עגלות/קירות כו'. הזמן לקרוא הוא זמן יקר ולצערי אין לי הרבה ממנו, העבודה בספרייה היא אינטנסיבית ולאורך כל היום. הזמן הממוצע שבו ספרייה נסגרת. הוא 19:00. תוסיפו, נסיעה הביתה, התייחס...

חורף ואחיות

  הפוסט הבא מוקדש לאחותי הבכורה שלא ראיתי כבר הרבה זמן בגלל הקורונה, ועד שהייתה לנו הזדמנות, היא התפקששה. חורף זאת התקופה האהובה עלי. למה? לא יודעת. אני בכלל ילידת הקיץ, שיא הקיץ. אבל משהו בתחושה של שכבות בגדים, שתייה חמה, סוודרים עם שרוולים ארוכים. פשוט מעלה בי מחשבות חיוביות ושמחה. בין כל הנזכרים לעיל, יש את הספר. זאת התקופה בשנה שבה אני הכי קוראת ספרים. לא בחופשה, לא בעבודה (טוב, קצת). בחורף, ניתן לראות מי מבין הקוראים הוא מכור לספרייה? מי משוגע? ומי סתם משעמם לו? המכורים לספרייה יגיעו כמו שעון למרות מזג האוויר ולרובם יש כמובן את ציוד החורף: מטריה, מעיל. עכשיו תאמרו כן, לכולם יש בחורף , מה שונים הם מהשאר? ובכן, מטריה ומעיל גם לספרים. לאו דווקא מטריה ומעיל בצורתם הרגילה, לכל קורא פרשנות משלו. זה ההבדל. מה ראיתי בחיי, בינתיים: -ספרים עטופים בעיתון שנמצא בתוך שתי שקיות ניילון של "אושר עד" שנמצאות בתוך שקית של "תמנון" שנמצא בתוך תיק הספרייה. -ספרים שנמצאים בתוך נייר סופג בתחתית עגלת השוק שמעליהם יש קרש חיתוך כדי שלא יהרסו. דיסק שמע שנמצא בתוך "דיסק מן" ומוש...

מי עוסק בספרנות?

  מי שרוצה לעסוק בספרנות, בדרך כלל מגיע בגלל אחד מהסעיפים הבאים: 1. גנטיקה- אם יש מישהו במשפחה שהוא ספרן (אמא שלי ספרנית) 2. אהבת הספר והקריאה- (התחיל מארגזי הספרים שאמי הייתה מביאה הביתה בילדותי וכולם היו רצים לתפוס ספר ראשונים) 3. אהבת המקצוע (בסעיף הבא תבינו למה זה גורם) 4. מצב נפשי (אשכרה בחרתי לעסוק בזה למרות שידעתי מראש מה השכר, התנאים, השעות וכו') 5. אידיאולוגיה- עידוד הקריאה לכל התושבים (משום מה לקוראים אני מצליחה להגיע. אך לחלק מבני ביתי...) היות ואני עונה על כל הדרישות הנ"ל, אתם יכולים להסיק שאני משוגעת. ואני אסכים. אני יכולה לומר בוודאות, שאהבת הספר +אהבת המקצוע/מצב נפשי , הם הגורמים הבלעדיים על עצם היותי ספרנית היום. העובדה הזאת גרמה להרבה החלטות בחיים האישיים שגבו מחיר אישי, אך עזרו לי להגיע למטרת העל שלי. להיות בן אדם טוב! לא יסולא בפז המפגשים עם הקוראים המיוחדים שיש בספרייה שלי, אך הם מאתגרים את מטרת העל שלי: א' -שבספרים שהיא מחזירה יש או אוכל לציפורים או לשלשת, אך מבחינתה ככה היא קיבלה את הספר (כן, בכל פעם) מ' -שמשווה בין הספרניות ומדמה אותן למכוניות. ...