פעם אחת, לפני הרבה שנים

 הז'אנר האהוב עלי ללא עוררין הוא: ספרי המתח.

לא לדעת מה יקרה בדף הבא ובסוף הספר, זה החלק המרתק בקריאת ספרים.

שיטה זו נראית תמימה, אך היא בהחלט יוצרת בעיות. השיטה הזאת, בונה מתח בקורא שמדרבן אותו לקרוא על חשבון זמן אוכל, משפחה, שינה ולעיתים גם מזמן ה"אוויר".

אני מניחה, שעוברת מחשבה כרגע "היא ספרנית, יש לה זמן לקרוא". ברור שלא קראתם את הפוסטים הקודמים. ספרייה זה המקום האחרון שבו מתאפשר לספרנים לקרוא. לקחת ספרים ולהעמיד ליד המיטה בצורה של מגדל בבל, כן. בהחלט כן. לקרוא, פחות.

הדרך בעבודה שאני מצליחה לקרוא היא כזאת: אני מחזירה ספרים למקום, חייבת לעיין, מתחילה לקרוא, שקועה, צוחקת בקול, ממשיכה לקרוא, קורא שואל שאלה, עונה, ממשיכה לקרוא, שקועה, נתקעת במדפי הספרים, מחזירה למקום את הספרים וחוזר חלילה. רק תחליפו את הצוחקת במתרגשת/נעצבת. ותחליפו את "נתקעת במדפי ספרים" בנתקעת באנשים/עגלות/קירות כו'.

הזמן לקרוא הוא זמן יקר ולצערי אין לי הרבה ממנו, העבודה בספרייה היא אינטנסיבית ולאורך כל היום. הזמן הממוצע שבו ספרייה נסגרת. הוא 19:00. תוסיפו, נסיעה הביתה, התייחסות לבני משפחה (כל אחד לפי רמת נחמדותו. תנחשו מי הכי פחות?) קצת טיפול בבית (כי הפחות נחמדים לא עשו את המוטל עליהם). ומכאן ועד להחזיק ספר ביד....

במקרים שבהם אני לא צונחת ישירות למיטה, אני לוקחת ספר וברוב המקרים הסוף שלי ידוע מראש. אני לא הולכת לישון עד לסוף הספר. בחלק קטן מהמקרים, כשהבנתי מה יקרה. יקח קצת יותר זמן.

אז כיאה לספרנית, ההמלצות האישיות שלי למי שיש נדודי שינה, או למי שיהיה חוסר שינה אחרי הקריאה, אבל זה על אחריותכם.

• מיירון בוליטר, הרלן קובן. אמנם לא בלש אבל, ספרי מתח מעולים וכיפים (טיפ ספרנית, מי שרוצה להתחיל לקרוא באנגלית שיקח את הספרים של קובן, קלילים ובשפה פשוטה ונעימה).

• ג'ק ריצ'ר, לי צ'יילד. בלש צבאי לשעבר, חד הבחנה שמקיים את המצווה "עזרה לזולת" במלואה. מבנה גוף לא פרופוציונלי וענק (הלוואי והיה אחד מחבריי)

• הארי הולה, יו נסבו. בלש עם תכונות נדירות מיוחדות, אלכוהליזם ובעיות אישיות רבות. הספרין שלו האחרונים נעשו קצת פסיכים, אבל אני עדיין ממשיכה לקרוא, כי זה כתוב טוב ומרתק.

• קומיסר מגרה,ז'ורז' סימנון. בלש צרפתי, החקירות הן לא עכשוויות, הן מתרחשות באמצע המאה הקודמת. הוא לא בלש רגיל, לוקח לו זמן לפתור את התעלומה והוא בעיקר פועל על אינסטינקט אישי.(טיפ ספרנית, זה קצת יותר מתוחכם משאר הבלשים ולא מתאים לכל אחד.)

• הבלשית אריקה פוסטר, רוברט ברינדזה. בלשית מרתקת שלדעתי לא נותנים לה מספיק מקום בספרות בארץ. המקרים ואופן פתירתם מרתקים. והסיפור האישי של אריקה השזור בספרים, מסקרן.

• אראסט פנדורין, בוריס אקונין. הבלש הזה חוצה ארצות במקרים שלו ובהחלט מצליח להפתיע בכל ספר מחדש.

• איימוס דקר ואטלי פיין, דיוויד באלדאצ'י. הם בלשים שכל כך מסקרנים אותי ומרתקים אותי עד שאני חייבת לקרוא כל ספר שיוצא כדי לקבל עוד פיסת מידע עליהם.

• שרלוק הולמס, ארתור קונאן דויל. אבל לו, מגיע פוסט בנפרד (ולמי שלא ראה את שרלוק של הbbc רוצו לראות, יצירת מופת)

אלו הם חלק קטן מהספרים שהם ברשימת ה"חייבת לקרוא". הרבה סופרים מעולים טרם כתבתי כמו: אגאתה כריסטי, פרד ורגס, גרג הורוביץ, נלסון דה-מיל, סבסטיאן ז'פריסו, ג'ון לה קארה, והחבר'ה שלנו, מישקה בן-דוד, ליעד שוהם, שולמית לפיד ועוד רבים וטובים. גם אלו, הם רק מהז'אנר "ספרי המתח".

אז אם כזה טוב החלק הזה של הספרים, תארו לכם כמה טוב הוא עולם הספרייה.

כתבתי די, לכו לספרייה, לכו לקרוא. תהנו ותפליגו בדמיון למקומות הכי משוגעים, לחוויות הכי מטורפות שהיו לכם או כאלה שאתם רוצים לקחת חלק בהם (גם כאלה שבתת מודע).

הדרך היחידה להישאר נורמלים, זה להיות משוגעים. אם אף אחד לא כתב זאת לפני, זכויות יוצרים שלי;)

תשארו משוגעים, הספרייה המשוגעת.