דילוג לתוכן הראשי

קראש מהספרים

 קראש מהספרים!

יש מגוון של ספרים שאני אוהבת לקרוא, בעיקר: מתח בלשי או ריגול, אוטו/ביוגרפיות ישראליות, היסטוריה של עם ישראל, ופרוזה מעולה כמו: "הטבח", "החברה הגאונה", "השיבה הביתה" ועוד.

בספרים, יש דמויות שאני מתחברת אליהם רגשית ונפשית. אני מרגישה כאילו הם משפחתי. לדוגמא, "המצאת החיים" של שי גולדן, אני אישית, מרגישה שאני אחותם התימנית המאומצת. מבחינתי, אנחנו אוכלים כל שישי בערב ביחד, מתרגשים וצוחקים מהעבר ומדברים באהבה על ההווה והעתיד. עד כדי כך הספרים של שי גולדן המוכשר בטירוף, השפיעו עלי ונכנסו לליבי.

בסדרת הספרים "החברה הגאונה" אני החלטתי שאני ה"חברה המסתורית" של לילה ואלנה. ומתוקף תפקידי, אני זאת שהמלצתי להן על הספרים, ייעצתי על החברויות עם הבנים, הסעתי ללימודים, הייתי השושבינה בחתונות וכן, לילה לא נעלמה, היא אצלי, קוראת מתכונים לסבאייה המושלמת.

ובמתח, מי לא מכיר את ג'ק ריצר של לי צ'יילד. מבחינתי, זה האדם שאני רוצה שאפילו רק ידעו שהוא מהחברה שלי, כדי שאף אחד לא יתעסק איתי. קראתי את כל הספרים , נהנתי מכל דקה של קריאה. אבל בחייאת, טום קרוז בתור ג'ק ריצר?????? את מי הוא יפחיד? למה לא תשימו את רוס וה"אונגי" שלו. הרסתם לי לחלוטין את הדימיון הפרוע שבניתי לו. מין the rock , ג'ייסון סטאת'ם ושון קונרי ביחד, בבן אדם אחד.

אם נחזור לכותרת שלי, יש גם קראש על דמויות מספרים, ופה אני מבקשת לא לשפוט, כל אחד והקראש שלו.

הסופר הכי אהוב עלי במתח הוא הרלן קובן. סדרת הספרים שלו על מירון בוליטר היא האהובה עלי. אני מכירה את כל הדמויות , גם המשניות, שלעיתים נמצאות בספרים אחרים שלו שלא קשורים לסדרה. אני יודעת איך הן חושבות, מה הן יעשו ומה מירון יעשה בשבילן. אבל הקראש שלי הוא על "ווינדוזר הורן לוקווד השלישי". החבר הכי טוב, כמו אח של מיירון. למה? לא יודעת להגיד בדיוק, אבל החברות המיוחדת בינו לבין מיירון בטוח שייכת לזה. זאת דמות של איש עשיר ("כמו מדינה אירופאית קטנה" כדברי מיירון), שהוא סוג של באטמן. עוזר לאנשים בלי שהם ידעו ובלי לקבל תמורה. וכן, משתמש באמצעים לא כשרים בעליל על מנת לעזור וגם לנקום במי שצריך. דמות של החבר הכי טוב שיכול להיות. נמצא כשצריך (גם אם צריך להגיע עם מסוק!) ויעשה את העבודה השחורה והמלוכלכת אם יראה צורך בכך. אני בטח לא צריכה להגיד שלפי התיאורים, הוא חתיך על, מאסטר בלוחמה, יודע איידיש ופנוי. אז עד שווין ידידי (אני החלטתי שכרגע אנחנו ידידים) יתגייר, הוא יישאר בגדר קראש!. אבל אל תדאגו, הוא מוזמן לכל האירועים המשפחתיים.
ספרים טובים, נכנסים לי ללב כמו שוקולד. אני מכניסה ומתענגת. בלי לחשוב הרבה. זה משאיר טעם נפלא, ואני פשוט חייבת עוד.

ועכשיו, עשיתי לעצמי חשק לספר מעולה, אני הולכת לקרוא את "אדמה אמריקאית" אולי יתחיל לי קראש עם השפה הספרדית, אעדכן. Adios mis amigos

ייתכן שזו תמונה של ‏פעילות בחוץ‏


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

  הז'אנר האהוב עלי ללא עוררין הוא: ספרי המתח. לא לדעת מה יקרה בדף הבא ובסוף הספר, זה החלק המרתק בקריאת ספרים. שיטה זו נראית תמימה, אך היא בהחלט יוצרת בעיות. השיטה הזאת, בונה מתח בקורא שמדרבן אותו לקרוא על חשבון זמן אוכל, משפחה, שינה ולעיתים גם מזמן ה"אוויר". אני מניחה, שעוברת מחשבה כרגע "היא ספרנית, יש לה זמן לקרוא". ברור שלא קראתם את הפוסטים הקודמים. ספרייה זה המקום האחרון שבו מתאפשר לספרנים לקרוא. לקחת ספרים ולהעמיד ליד המיטה בצורה של מגדל בבל, כן. בהחלט כן. לקרוא, פחות. הדרך בעבודה שאני מצליחה לקרוא היא כזאת: אני מחזירה ספרים למקום, חייבת לעיין, מתחילה לקרוא, שקועה, צוחקת בקול, ממשיכה לקרוא, קורא שואל שאלה, עונה, ממשיכה לקרוא, שקועה, נתקעת במדפי הספרים, מחזירה למקום את הספרים וחוזר חלילה. רק תחליפו את הצוחקת במתרגשת/נעצבת. ותחליפו את "נתקעת במדפי ספרים" בנתקעת באנשים/עגלות/קירות כו'. הזמן לקרוא הוא זמן יקר ולצערי אין לי הרבה ממנו, העבודה בספרייה היא אינטנסיבית ולאורך כל היום. הזמן הממוצע שבו ספרייה נסגרת. הוא 19:00. תוסיפו, נסיעה הביתה, התייחס...

חורף ואחיות

  הפוסט הבא מוקדש לאחותי הבכורה שלא ראיתי כבר הרבה זמן בגלל הקורונה, ועד שהייתה לנו הזדמנות, היא התפקששה. חורף זאת התקופה האהובה עלי. למה? לא יודעת. אני בכלל ילידת הקיץ, שיא הקיץ. אבל משהו בתחושה של שכבות בגדים, שתייה חמה, סוודרים עם שרוולים ארוכים. פשוט מעלה בי מחשבות חיוביות ושמחה. בין כל הנזכרים לעיל, יש את הספר. זאת התקופה בשנה שבה אני הכי קוראת ספרים. לא בחופשה, לא בעבודה (טוב, קצת). בחורף, ניתן לראות מי מבין הקוראים הוא מכור לספרייה? מי משוגע? ומי סתם משעמם לו? המכורים לספרייה יגיעו כמו שעון למרות מזג האוויר ולרובם יש כמובן את ציוד החורף: מטריה, מעיל. עכשיו תאמרו כן, לכולם יש בחורף , מה שונים הם מהשאר? ובכן, מטריה ומעיל גם לספרים. לאו דווקא מטריה ומעיל בצורתם הרגילה, לכל קורא פרשנות משלו. זה ההבדל. מה ראיתי בחיי, בינתיים: -ספרים עטופים בעיתון שנמצא בתוך שתי שקיות ניילון של "אושר עד" שנמצאות בתוך שקית של "תמנון" שנמצא בתוך תיק הספרייה. -ספרים שנמצאים בתוך נייר סופג בתחתית עגלת השוק שמעליהם יש קרש חיתוך כדי שלא יהרסו. דיסק שמע שנמצא בתוך "דיסק מן" ומוש...

מי עוסק בספרנות?

  מי שרוצה לעסוק בספרנות, בדרך כלל מגיע בגלל אחד מהסעיפים הבאים: 1. גנטיקה- אם יש מישהו במשפחה שהוא ספרן (אמא שלי ספרנית) 2. אהבת הספר והקריאה- (התחיל מארגזי הספרים שאמי הייתה מביאה הביתה בילדותי וכולם היו רצים לתפוס ספר ראשונים) 3. אהבת המקצוע (בסעיף הבא תבינו למה זה גורם) 4. מצב נפשי (אשכרה בחרתי לעסוק בזה למרות שידעתי מראש מה השכר, התנאים, השעות וכו') 5. אידיאולוגיה- עידוד הקריאה לכל התושבים (משום מה לקוראים אני מצליחה להגיע. אך לחלק מבני ביתי...) היות ואני עונה על כל הדרישות הנ"ל, אתם יכולים להסיק שאני משוגעת. ואני אסכים. אני יכולה לומר בוודאות, שאהבת הספר +אהבת המקצוע/מצב נפשי , הם הגורמים הבלעדיים על עצם היותי ספרנית היום. העובדה הזאת גרמה להרבה החלטות בחיים האישיים שגבו מחיר אישי, אך עזרו לי להגיע למטרת העל שלי. להיות בן אדם טוב! לא יסולא בפז המפגשים עם הקוראים המיוחדים שיש בספרייה שלי, אך הם מאתגרים את מטרת העל שלי: א' -שבספרים שהיא מחזירה יש או אוכל לציפורים או לשלשת, אך מבחינתה ככה היא קיבלה את הספר (כן, בכל פעם) מ' -שמשווה בין הספרניות ומדמה אותן למכוניות. ...