קראש מהספרים

 קראש מהספרים!

יש מגוון של ספרים שאני אוהבת לקרוא, בעיקר: מתח בלשי או ריגול, אוטו/ביוגרפיות ישראליות, היסטוריה של עם ישראל, ופרוזה מעולה כמו: "הטבח", "החברה הגאונה", "השיבה הביתה" ועוד.

בספרים, יש דמויות שאני מתחברת אליהם רגשית ונפשית. אני מרגישה כאילו הם משפחתי. לדוגמא, "המצאת החיים" של שי גולדן, אני אישית, מרגישה שאני אחותם התימנית המאומצת. מבחינתי, אנחנו אוכלים כל שישי בערב ביחד, מתרגשים וצוחקים מהעבר ומדברים באהבה על ההווה והעתיד. עד כדי כך הספרים של שי גולדן המוכשר בטירוף, השפיעו עלי ונכנסו לליבי.

בסדרת הספרים "החברה הגאונה" אני החלטתי שאני ה"חברה המסתורית" של לילה ואלנה. ומתוקף תפקידי, אני זאת שהמלצתי להן על הספרים, ייעצתי על החברויות עם הבנים, הסעתי ללימודים, הייתי השושבינה בחתונות וכן, לילה לא נעלמה, היא אצלי, קוראת מתכונים לסבאייה המושלמת.

ובמתח, מי לא מכיר את ג'ק ריצר של לי צ'יילד. מבחינתי, זה האדם שאני רוצה שאפילו רק ידעו שהוא מהחברה שלי, כדי שאף אחד לא יתעסק איתי. קראתי את כל הספרים , נהנתי מכל דקה של קריאה. אבל בחייאת, טום קרוז בתור ג'ק ריצר?????? את מי הוא יפחיד? למה לא תשימו את רוס וה"אונגי" שלו. הרסתם לי לחלוטין את הדימיון הפרוע שבניתי לו. מין the rock , ג'ייסון סטאת'ם ושון קונרי ביחד, בבן אדם אחד.

אם נחזור לכותרת שלי, יש גם קראש על דמויות מספרים, ופה אני מבקשת לא לשפוט, כל אחד והקראש שלו.

הסופר הכי אהוב עלי במתח הוא הרלן קובן. סדרת הספרים שלו על מירון בוליטר היא האהובה עלי. אני מכירה את כל הדמויות , גם המשניות, שלעיתים נמצאות בספרים אחרים שלו שלא קשורים לסדרה. אני יודעת איך הן חושבות, מה הן יעשו ומה מירון יעשה בשבילן. אבל הקראש שלי הוא על "ווינדוזר הורן לוקווד השלישי". החבר הכי טוב, כמו אח של מיירון. למה? לא יודעת להגיד בדיוק, אבל החברות המיוחדת בינו לבין מיירון בטוח שייכת לזה. זאת דמות של איש עשיר ("כמו מדינה אירופאית קטנה" כדברי מיירון), שהוא סוג של באטמן. עוזר לאנשים בלי שהם ידעו ובלי לקבל תמורה. וכן, משתמש באמצעים לא כשרים בעליל על מנת לעזור וגם לנקום במי שצריך. דמות של החבר הכי טוב שיכול להיות. נמצא כשצריך (גם אם צריך להגיע עם מסוק!) ויעשה את העבודה השחורה והמלוכלכת אם יראה צורך בכך. אני בטח לא צריכה להגיד שלפי התיאורים, הוא חתיך על, מאסטר בלוחמה, יודע איידיש ופנוי. אז עד שווין ידידי (אני החלטתי שכרגע אנחנו ידידים) יתגייר, הוא יישאר בגדר קראש!. אבל אל תדאגו, הוא מוזמן לכל האירועים המשפחתיים.

ספרים טובים, נכנסים לי ללב כמו שוקולד. אני מכניסה ומתענגת. בלי לחשוב הרבה. זה משאיר טעם נפלא, ואני פשוט חייבת עוד.

ועכשיו, עשיתי לעצמי חשק לספר מעולה, אני הולכת לקרוא את "אדמה אמריקאית" אולי יתחיל לי קראש עם השפה הספרדית, אעדכן. Adios mis amigos