דילוג לתוכן הראשי

קראש מהספרים

 קראש מהספרים!

יש מגוון של ספרים שאני אוהבת לקרוא, בעיקר: מתח בלשי או ריגול, אוטו/ביוגרפיות ישראליות, היסטוריה של עם ישראל, ופרוזה מעולה כמו: "הטבח", "החברה הגאונה", "השיבה הביתה" ועוד.

בספרים, יש דמויות שאני מתחברת אליהם רגשית ונפשית. אני מרגישה כאילו הם משפחתי. לדוגמא, "המצאת החיים" של שי גולדן, אני אישית, מרגישה שאני אחותם התימנית המאומצת. מבחינתי, אנחנו אוכלים כל שישי בערב ביחד, מתרגשים וצוחקים מהעבר ומדברים באהבה על ההווה והעתיד. עד כדי כך הספרים של שי גולדן המוכשר בטירוף, השפיעו עלי ונכנסו לליבי.

בסדרת הספרים "החברה הגאונה" אני החלטתי שאני ה"חברה המסתורית" של לילה ואלנה. ומתוקף תפקידי, אני זאת שהמלצתי להן על הספרים, ייעצתי על החברויות עם הבנים, הסעתי ללימודים, הייתי השושבינה בחתונות וכן, לילה לא נעלמה, היא אצלי, קוראת מתכונים לסבאייה המושלמת.

ובמתח, מי לא מכיר את ג'ק ריצר של לי צ'יילד. מבחינתי, זה האדם שאני רוצה שאפילו רק ידעו שהוא מהחברה שלי, כדי שאף אחד לא יתעסק איתי. קראתי את כל הספרים , נהנתי מכל דקה של קריאה. אבל בחייאת, טום קרוז בתור ג'ק ריצר?????? את מי הוא יפחיד? למה לא תשימו את רוס וה"אונגי" שלו. הרסתם לי לחלוטין את הדימיון הפרוע שבניתי לו. מין the rock , ג'ייסון סטאת'ם ושון קונרי ביחד, בבן אדם אחד.

אם נחזור לכותרת שלי, יש גם קראש על דמויות מספרים, ופה אני מבקשת לא לשפוט, כל אחד והקראש שלו.

הסופר הכי אהוב עלי במתח הוא הרלן קובן. סדרת הספרים שלו על מירון בוליטר היא האהובה עלי. אני מכירה את כל הדמויות , גם המשניות, שלעיתים נמצאות בספרים אחרים שלו שלא קשורים לסדרה. אני יודעת איך הן חושבות, מה הן יעשו ומה מירון יעשה בשבילן. אבל הקראש שלי הוא על "ווינדוזר הורן לוקווד השלישי". החבר הכי טוב, כמו אח של מיירון. למה? לא יודעת להגיד בדיוק, אבל החברות המיוחדת בינו לבין מיירון בטוח שייכת לזה. זאת דמות של איש עשיר ("כמו מדינה אירופאית קטנה" כדברי מיירון), שהוא סוג של באטמן. עוזר לאנשים בלי שהם ידעו ובלי לקבל תמורה. וכן, משתמש באמצעים לא כשרים בעליל על מנת לעזור וגם לנקום במי שצריך. דמות של החבר הכי טוב שיכול להיות. נמצא כשצריך (גם אם צריך להגיע עם מסוק!) ויעשה את העבודה השחורה והמלוכלכת אם יראה צורך בכך. אני בטח לא צריכה להגיד שלפי התיאורים, הוא חתיך על, מאסטר בלוחמה, יודע איידיש ופנוי. אז עד שווין ידידי (אני החלטתי שכרגע אנחנו ידידים) יתגייר, הוא יישאר בגדר קראש!. אבל אל תדאגו, הוא מוזמן לכל האירועים המשפחתיים.
ספרים טובים, נכנסים לי ללב כמו שוקולד. אני מכניסה ומתענגת. בלי לחשוב הרבה. זה משאיר טעם נפלא, ואני פשוט חייבת עוד.

ועכשיו, עשיתי לעצמי חשק לספר מעולה, אני הולכת לקרוא את "אדמה אמריקאית" אולי יתחיל לי קראש עם השפה הספרדית, אעדכן. Adios mis amigos

ייתכן שזו תמונה של ‏פעילות בחוץ‏


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

  הז'אנר האהוב עלי ללא עוררין הוא: ספרי המתח. לא לדעת מה יקרה בדף הבא ובסוף הספר, זה החלק המרתק בקריאת ספרים. שיטה זו נראית תמימה, אך היא בהחלט יוצרת בעיות. השיטה הזאת, בונה מתח בקורא שמדרבן אותו לקרוא על חשבון זמן אוכל, משפחה, שינה ולעיתים גם מזמן ה"אוויר". אני מניחה, שעוברת מחשבה כרגע "היא ספרנית, יש לה זמן לקרוא". ברור שלא קראתם את הפוסטים הקודמים. ספרייה זה המקום האחרון שבו מתאפשר לספרנים לקרוא. לקחת ספרים ולהעמיד ליד המיטה בצורה של מגדל בבל, כן. בהחלט כן. לקרוא, פחות. הדרך בעבודה שאני מצליחה לקרוא היא כזאת: אני מחזירה ספרים למקום, חייבת לעיין, מתחילה לקרוא, שקועה, צוחקת בקול, ממשיכה לקרוא, קורא שואל שאלה, עונה, ממשיכה לקרוא, שקועה, נתקעת במדפי הספרים, מחזירה למקום את הספרים וחוזר חלילה. רק תחליפו את הצוחקת במתרגשת/נעצבת. ותחליפו את "נתקעת במדפי ספרים" בנתקעת באנשים/עגלות/קירות כו'. הזמן לקרוא הוא זמן יקר ולצערי אין לי הרבה ממנו, העבודה בספרייה היא אינטנסיבית ולאורך כל היום. הזמן הממוצע שבו ספרייה נסגרת. הוא 19:00. תוסיפו, נסיעה הביתה, התייחס...

מי עוסק בספרנות?

  מי שרוצה לעסוק בספרנות, בדרך כלל מגיע בגלל אחד מהסעיפים הבאים: 1. גנטיקה- אם יש מישהו במשפחה שהוא ספרן (אמא שלי ספרנית) 2. אהבת הספר והקריאה- (התחיל מארגזי הספרים שאמי הייתה מביאה הביתה בילדותי וכולם היו רצים לתפוס ספר ראשונים) 3. אהבת המקצוע (בסעיף הבא תבינו למה זה גורם) 4. מצב נפשי (אשכרה בחרתי לעסוק בזה למרות שידעתי מראש מה השכר, התנאים, השעות וכו') 5. אידיאולוגיה- עידוד הקריאה לכל התושבים (משום מה לקוראים אני מצליחה להגיע. אך לחלק מבני ביתי...) היות ואני עונה על כל הדרישות הנ"ל, אתם יכולים להסיק שאני משוגעת. ואני אסכים. אני יכולה לומר בוודאות, שאהבת הספר +אהבת המקצוע/מצב נפשי , הם הגורמים הבלעדיים על עצם היותי ספרנית היום. העובדה הזאת גרמה להרבה החלטות בחיים האישיים שגבו מחיר אישי, אך עזרו לי להגיע למטרת העל שלי. להיות בן אדם טוב! לא יסולא בפז המפגשים עם הקוראים המיוחדים שיש בספרייה שלי, אך הם מאתגרים את מטרת העל שלי: א' -שבספרים שהיא מחזירה יש או אוכל לציפורים או לשלשת, אך מבחינתה ככה היא קיבלה את הספר (כן, בכל פעם) מ' -שמשווה בין הספרניות ומדמה אותן למכוניות. ...

שבוע הספר

  שבוע הספר. אכן, יש שבוע ספר ייחודי בישראל. שבוע הספר העברי. קודם כל, תענוג שיש לספר חלק מהתרבות הישראלית שיש לו חותם לאומי. אפילו אם זה בצורה של זמן קצר או סיסמאות למיניהם. עם הספר כבר אמרנו? כן עם הספר. בהחלט ולתמיד. אתמול ביקרתי לי ביריד הספרים. זה בין חמשת המעשים היותר חביבים עלי. ובין כל דוכני חנויות הספרים המפורסמות ובין כל הצגות הילדים והמופעים המוזיקליים שהתרחשו ליד, היו דוכנים של סופרים שמוכרים את מרכולתם ומוסיפן את הקדשתם האישית. חלקם מפורסמים וחלקם טרם. לעמוד מהצד ולהסתכל עליהם היה חוויה מרתקת. חלקם היו עם אנשי יחסי ציבור, חלקם הביאו את משפחתם לצידם וחלקם היו לבד. חלקם התלבשו פשוט ונח, וחלקם כאילו הגיעו להקרנת בכורה. אך דבר אחד היה משותף לכולם. ההתנהגות החיצונית וכנראה גם הפנימית שמקרינה. הברק שיש בעיניים כשמגיע אדם ושואל על הספר. המבוכה הניכרת בפנים כשמקבלים מחמאה, הרצון לתת מידע אם זה בנוגע לספר ישן או עתידי והשמחה לתת הקדשה מכל הלב. ואז מתחילות מחשבותיי לנדוד ושאלות עולות בראשי. 1. האם הם מרוויחים מספיק כסף? 2. האם רק הסיפוק מכתיבה מספיק להם? 3. האם הם מונעים מאהבת...