הפוסט הבא מוקדש לאחותי הבכורה שלא ראיתי כבר הרבה זמן בגלל הקורונה, ועד שהייתה לנו הזדמנות, היא התפקששה.
חורף זאת התקופה האהובה עלי.
למה? לא יודעת. אני בכלל ילידת הקיץ, שיא הקיץ.
אבל משהו בתחושה של שכבות בגדים, שתייה חמה, סוודרים עם שרוולים ארוכים. פשוט מעלה בי מחשבות חיוביות ושמחה.
בין כל הנזכרים לעיל, יש את הספר.
זאת התקופה בשנה שבה אני הכי קוראת ספרים. לא בחופשה, לא בעבודה (טוב, קצת).
בחורף, ניתן לראות מי מבין הקוראים הוא מכור לספרייה? מי משוגע? ומי סתם משעמם לו?
המכורים לספרייה יגיעו כמו שעון למרות מזג האוויר ולרובם יש כמובן את ציוד החורף: מטריה, מעיל. עכשיו תאמרו כן, לכולם יש בחורף , מה שונים הם מהשאר? ובכן, מטריה ומעיל גם לספרים. לאו דווקא מטריה ומעיל בצורתם הרגילה, לכל קורא פרשנות משלו. זה ההבדל.
מה ראיתי בחיי, בינתיים:
-ספרים עטופים בעיתון שנמצא בתוך שתי שקיות ניילון של "אושר עד" שנמצאות בתוך שקית של "תמנון" שנמצא בתוך תיק הספרייה.
-ספרים שנמצאים בתוך נייר סופג בתחתית עגלת השוק שמעליהם יש קרש חיתוך כדי שלא יהרסו. דיסק שמע שנמצא בתוך "דיסק מן" ומושט לי כדי שאראה שהוא שומר עליו שלא ייהרס.
-ספר בתוך שקית ZIPPER עם חטיף ריזס ליד.
-ספר של "זיקית" שנמצא בתוך כיס של חולצת משבצות שנמצאת מתחת לאפודה שנמצאת מתחת למעיל.(וזה רק מה שעיני קלטו. ייתכן והיו עוד שכבות)
וזה חלק קטן.
המשוגעים, את עצמם לא מכסים, אז את הספרים??????
הם יכולים להגיש לי ספר רטוב לחלוטין ולומר בשאט נפש:
"תשאירי את הספר על הדלפק והוא יתייבש, אם אני מצליח לקרוא ככה, כולם יכולים" (בראש שלי אני עונה: כישרון כזה שמור ליחידי סגולה, יאללה, תשלם קנס לפני שאני אראה לך את הכישרון שאני טובה בו "קרב מגע למחללי ספרים")
"מה אני אעשה שירד גשם, אני לא אחראי על מזג האוויר" (בראש שלי: אין בעיה, אני אתקשר לדני רופ ואחייב אותו בשמך)
"אי אפשר לייצר ספרים עמידים? אנחנו כבר בשנות ה2000" (בראש שלי: אם כבר היה צריך להיות משהו בשנות ה2000 זה מכשיר שמודבק לפה ומזהיר את המח לפני שאנשים פולטים שטויות)
"אז אתם צריכים לומר שאסור להרטיב את הספרים, מאיפה אני אדע" (בראש שלי: ...what the )
המשועממים.
מה אתם עושים מחוץ לבית/בית ספר/עבודה בשמונה בבוקר בספרייה, בחורף, כשאין לכם ספר להחליף, אין עבודה להגיש והדבר היחיד שאתם עושים בספרייה זה לשגע את הספרנים.
"את רוצה שאני אתפור לך כובע וצעיף כמו שלי, אני לא לוקחת יקר 50 שקל לא כולל חומרים רק בגלל שאת הספרנית שלי ?"(בר"ש: איך כל ההזויים עלי)
"איפה את גרה?" (בר"ש : בספרייה, לא רחוק מהמציאות למי שעובד משרה מלאה עם שעות אחה"צ)
"אני רואה שאת לא עסוקה, אני יכול לשאול שאלה אישית?" (בר"ש: בבקשה שזה לא יהיה רפואי או/ו אינטימי , קרה יותר מדי פעמים...)
"מחפשים פה עובדים?" (בר"ש: ומה תעשה בדיוק? תשאל את העובדים כל היום את השאלות לעיל?)
בקיצור, גם בחורף אף פעם לא משעמם בספרייה.
להלן כמה מהמלצותיי לספרי התכרבלות חורפית:
1.רצח באוריינט אקספרס/אגאתה כריסטי- קצר וקולע לערב חורפי שמתחשק רק קצת לברוח מכולם.
2.איש הזיכרון/דיויד באלדאצ'י- ספר ראשון מתוך סדרה מעולה, בקריאה אתם מרגישים קשר עמוק עם איימוס דקר הדמות הראשית. אבל מזהירה מראש, זה יוביל לקריאת שאר הספרים בסדרה ואני לא אחראית על הזמן שלכם.
3.סיפורי חייו של מר פיקרי/גבריאל זווין- פשוט הנאה צרופה. אי אפשר להניח את הספר עד שמסיימים. מר פיקרי הוא האיש שכולנו אוהבים לאהוב, כולנו מייחלים שיהיה לו רק טוב. מה יש בו שאני חייבת להמליץ?: חנות ספרים, אי, ילדה אלמונית, ואם זה לא מספיק לכם. אז הכל כתוב בצורה יוצאת מן הכלל.
תשארו משוגעים, זה הכי נורמלי שיש. הספרייה המשוגעת.
ומרבי,
"We'll meet again
Don't know where, don't know when
But I know we'll meet again
Some sunny day"
-
תגובות
הוסף רשומת תגובה